אילן גרין ואח' נ' התקליט בע"מ ואח'

פסק דין

פתח דבר

התובעים 1 – 4 הינם חברי להקת "נקמת הטרקטור" (להלן: "הלהקה"). התובעת 5 היא חברה שהקימה הלהקה ותחתה ריכזה פעולתה המוזיקאית. הנתבעות 1- 3 הן חברות הפקה והפצה מתחום המוזיקה והנתבע 4 הינו בעלים או נושא תפקיד ניהולי בהן. התיק שבפני כולל תביעות ותביעות שכנגד, שעניינן הפרות נטענות של זכויות יוצרים ביצירות שונות.

טענות התובעים

בתמצית טוענים התובעים בתביעתם כי הנתבעים לא מעבירים להם כל הכנסה ודיווח בניגוד להסכמות ביניהם וכי הם מפרים את זכויות היוצרים ביצירות התובעים.

באשר לאלבום הראשון, "נקמת הטרקטור" טוענים התובעים כי בשנת 1990 התקשרו בהסכם חברי הלהקה עם הנתבעת 1, חברת התקליט בע"מ (להלן: "חברת התקליט") להפקת אלבומם הראשון, וזאת באמצעות הנתבע 4, ניצן זעירא (מנהל ובעלים והרוח החיה מאחורי הנתבעת 1) [להלן: זעירא"]. בהסכם סוכמו דברים שונים וביניהם זכאותם של חברי הלהקה לקבלת דיווחים שוטפים מחברת התקליט וכן לקבלת רווחים וענייני זכויות יוצרים.

לטענת התובעים, האלבום הראשון הופץ וזכה להצלחה ועדיין נמכר בחנויות, שירים ממנו שולבו באוספים שונים, האלבום מושמע במקומות שונים (תחנות רדיו, ערוצי טלביזיה וכו'), אולם במשך כל הזמן שחלף מאז הפקת התקליט, לא עמדו חברת התקליט וזעירא בהתחייבויותיהם ולא העבירו לתובעים את חלקם או למצער דוחות באשר לרווחים מהאלבום. למעשה הסכום היחידי שקיבלה הלהקה הינו 1097 ₪, ששולם לתובעים באפריל 1992 וזאת לאחר פניות חוזרות ונשנות של חברי הלהקה לזעירא.

בתצהיריהם מפרטים התובעים כי הסכם זה הינו הסכם מקפח, הכולל תניות בלתי חוקיות וכי חברי הלהקה אולצו לחתום עליו, שכן אחרת לא היה מופק התקליט וכי חתמו על ההסכם בבורותם שנוצלה. כן טוענים כי נקודת ה-breakeven כבר נחצתה בשנת 1992 עם העברת הסך של 1097 ₪, וכי סכום זניח זה שהועבר אליהם אינו כפי שטוענים הנתבעים מקדמה בגין תשלום רווחים עתידיים, וחרף כך בחרו הנתבעים שלא להציג את הדוחות ולא להעביר לתובעים את חלקם. כן טוענים התובעים כי הנתבעים ניצלו את ההוראות הדרקוניות של ההסכם בחוסר תום לב וטוענים לביטולו ולביטול העברת הזכויות הבלתי לגיטימיות שנעשו במסגרתו ולמצער העברת הזכויות בשיריהם של התובעים מבוטלת נוכח הפרות ההסכם היסודיות והמהותיות מצד הנתבעים ובוודאי שאין לקרוא לתוך ההסכם הוראות שאינן כתובות בו.

באשר לאלבום "קיר" טוענים התובעים כי התובעת 5 הפיקה בשנת 1992 את האלבום "קיר" ובינה לבין הנתבעת 2, נענע דיסק בע"מ (להלן:"נענע דיסק") והד ארצי נחתם הסכם הפצה בלבד לפיו קיבלה נענע דיסק את זכויות ההפצה בלבד ונכתב במפורש בהסכם כי חברי הלהקה הם שהפיקו את התקליט. כן התחייבה נענע דיסק להעביר לתובעת 5 את חלקה בהכנסות מההפצה וכן דוח מפורט תקופתי ושוטף. אלא שהתברר לתובעים כי משך שנים זעירא דיווח בשקר לפדרציה לשם קבלת תמלוגים כי אלבום זה הופק על ידו, שעה שהאלבום הופק ע"י התובעים עצמם. הסברו של זעירא היה כי הדבר נעשה בתום לב ובשגגה וכי אין לקבל הסברו זה. כן טוענים התובעים כי דיווח כוזב זה הינו בגדר הפרת זכויות יוצרים.

כן טוענים התובעים כי הנתבעת 3, איי מיוזיק וזעירא אף הפרו את זכויות ההפצה והגדילו לעשות והרהיבו עוז שעה שנודע לתובעים שהיצירה המקורית הועלתה לאתר האינטרנט I MUSIC שבבעלות הנתבעת מס' 3. באתר מוצעת היצירה למכירה, עפ"י המידע שמוצג באתר מיוחסת הפקת היצירה לנענע דיסק במקום לתובעת. נענע דיסק מחזיקה בחלק משמעותי ממניות הנתבעת מס' 3 (בעלי האתר) וזעירא משמש כמנהל הנתבעת מס' 3.

הנתבעים אינם מעבירים לתובעים כל הכנסה וכן כל דיווח למרות פניות התובעים ומפרים את זכויות היוצרים של התובעת ביצירה המקורית ואת זכויותיה המוסריות וכן את זכות התובעים לפרטיות ללא הסכמת התובעים וכן הצהירו בפני הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות, כאמור שלא כדין, כי הם בעלי זכויות היוצרים ביצירה.

טענות הנתבעים

טענות הנתבעים בתמצית הן כי אלמלא פועלם של חברת התקליט וזעירא, ספק אם מישהו בכלל היה מכיר את הלהקה, הם שיצרו ומיתגו אותה.

חברת התקליט הפיקה על חשבונה את שני האלבומים הראשונים ומיתגה אותם, השקיעה כספים ומשאבים רבים ואף הביאה גורמים מקצועיים ללהקה ואף קישרו בינה לביניהם. בפועל ההכנסות ממכירת שני התקליטים שהפיקה חברת התקליט (נקמת הטרקטור וזכות הצעקה) לא כיסו בכלל את ההוצאות, וחברת התקליט נאלצה לשאת בגירעונות שנותרו מההפקה. דווקא חברת התקליט וזעירא הם בסופו של דבר הניזוקים הגדולים. מכל מקום הסך של 1,097 ₪ לא שולם בגין רווח שכן האלבום הראשון לא כיסה הוצאותיו, וכי ממילא היו זכאים הנתבעים לשלב שירי הלהקה מהאלבום הראשון באלבומי האוסף. כן נטען כי התובעים חתמו על הסכם ההפקה והסכם המו"לות בהבנה וברצון וכי טענות הכפייה ודרקוניות ההסכמים חסרות בסיס והן בגדר הרחבת חזית.

כן בכל הנוגע לאלבום קיר הדיווח לפדרציה נעשה בשגגה ותום לב ובכל מקרה תקבולי הנתבעים מהפדרציה בגין הדיווח השגוי הסתכמו בשנים 01 – 05 בלבד בסך של 504 ₪ וממילא משהלהקה לא הייתה חברה בפדרציה לא הייתה זכאית לתמלוגים גם אלמלא הדיווח השגוי ובכל מקרה אין מדובר בהפרת זכויות יוצרים.

לגבי הנתבעת 3, איימיוזיק טוענים הנתבעים כי זו שורבבה לתביעה בחוסר תום לב, כמעט ואין התייחסות אליה ההפצה באתר האינטרנט הייתה בהתאם להסכם ובהסכמה. כן ההפצה באתר האינטרנט הייתה ידועה לתובעים ולא התנגדו ו/או העלו טענות בקשר לכך עד עתה וכן היקפי המכירות היו ידועים להם, פורסמו באתר ואף נשלח דיווח במישרין לתובעים. בכל מקרה נתוני המכירה של אלבום "קיר" באינטרנט הם אפסיים וטענות התובעים בדבר הנזק העצום שנגרם להם הינן מגוחכות. כן ממילא אין לקבל את טענת הפרת זכויות היוצרים בזכות המוסרית שהעלו התובעים.

לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה האישית כנגד זעירא, ולא הוכחה כל יריבות אישית עימו או הפרה אישית על כלפיו, לא ביססו נגדו אחריות אישית וכן לא כל עילה להרמת מסך. כן זעירא אינו מנהל בחברת התקליט ויש לו בה רק 10 מניות. בנענע דיסק הוא רק מנהל ובאיימיוזיק אינו מנהל מדצמבר 2005 ואינו בעל מניות. מכל מקום זכויות היוצרים באלבום הראשון והשני הם של חברת התקליט.

נוסף על כל זאת, חברת התקליט ונענע דיסק וכן זעירא הגישו כל אחד תביעה שכנגד כנגד התובעים. חברת התקליט ונענע דיסק טוענים במסגרת התביעה שכנגד בתמצית כי הוסכם כי זכויות היוצרים באלבום הראשון והשני יהיו של חברת התקליט, אלא שהתובעים הפרו הסכמות אלו, בין כך בהוצאת אלבום "מטבח אקוסטי", בהופעות פומביות, באתר האינטרנט של התובעים ובשימוש שעשו בחלק מהשירים במסגרת פס הקול של "בת שבע" וכן בשימוש בשם "נקמת הטרקטור". משכך התובעים הם אשר הפרו את זכויות היוצרים והם אשר חייבים כספים לנתבעים. זעירא הגיש כתב תביעה שכנגד בגין דמי ניהול להם טוען כי זכאי בהתאם להתקשרויות עם התובעים בהסכם ניהול מה- 12/12/91, הסכם שהופר לטענתו ע"י התובעים.

התובעים בהתייחס לטענות שהועלו כנגדם בתביעות שכנגד טענו כי הנתבעים הם הם שמפרים את זכויות היוצרים. התובעים הפיקו את "קיר" והם בעלי הזכויות בו, להקת "נקמת הטרקטור" הוקמה ופעלה עוד טרם ההכרות עם זעירא, האלבומים הראשון והשני הם נפרדים ולא נאמר כי מכירות אלבום הראשון אמורות לכסות את עלויות השני. כן טוענים עוד כי הנתבעים 1 –3 הפרו בשיטתיות כל הסכם עם התובעים. "ההפרות" הנטענות ע"י הנתבעים אינן הפרות, נעשו כדין או בהסכמה. החתימה על ההסכמים להפקת האלבום הראשון והשני נעשתה בעושק ובכפיה וכי לזעירא לא מגיעים כל דמי ניהול.

בתיק זה הוגשו בקשות ביניים רבות וביניהן כמה וכמה בקשות בעניין גילוי ועיון במסמכים, שהרחיבו מעל ומעבר לנדרש במסגרת ההליך. בהתאם להחלטת כב' השופט אורנשטיין (אז כרשם) (ראה החלטותיו מהתאריכים 27/3/08 , 2/7/08 וה- 22/9/08) בתחילה הדיון בתיק זה פוצל באופן שבתחילה תתברר שאלת הזכויות כמו גם שאלת ההפרה ולאחר מכן, בכפוף להכרעה בשאלות אלו, תתברר שאלת הפיצוי.